ע"א 26287-04-17

תקציר

ערעור וערעור שכנגד הוגשו על שני פסקי דין נפרדים שנבעו משתי תביעות מאוחדות שהגיש בנק נגד מבקש (המערער). התביעה הראשונה התייחסה לחשבון חברה שפתח בנו של המערער, שבגינו חתמה המערערת על כתב ערבות על סך של עד 2 מיליון ₪ בחובות החברה. הבנק תבע את המערער ושני נתבעים נוספים – הבן והחברה – בגין היתרה הבלתי מורשית בחשבון החברה. למערער ניתנה רשות להתגונן ותביעת הבנק התקבלה, תוך חיוב המערער בתשלום היתרה בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין. התביעה השנייה התייחסה לחשבון שפתח הבן באופן אישי, שהחברה ערבה לו, ושגם בגינו נתבע המערער כערב. התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט מצא כי הבנק לא פעל כראוי בנוגע לחיובי ערבות. המערער ערער על פסק הדין הראשון, והבנק ערער נגדית על השני. המערערת ביקשה לדחות את הערעור שכנגד מאחר שאין לו כל קשר לערעור, אך הבנק טען כי הן הערעור והן הערעור שכנגד מתייחסים לערבות האישית עליה חתם המערער. בית המשפט הסכים עם המערערת, וקבע כי שתי הטענות, אף שאוחדו בשלב הדיון, היו נפרדות והתקיימו בהן דיונים משפטיים שונים. יתר על כן, הערעור שכנגד התייחס לפסק דין שלא הוגש עליו ערעור. לפיכך, הערעור שכנגד נדחה, והבנק חויב לשלם למערערת 4,000 ש"ח הוצאות משפט.