ת"ק 37352-08-24

תקציר

השופטת קבעה כי יש לקבל את טענת הנתבעים בדבר קיומן של נסיבות שסיכלו את הסכם השכירות, המגן עליהם מפני תביעות התובעת לאכיפה ולפיצוי. פסק הדין מתבסס על סעיף 18(א) לחוק החוזים, הקובע כי אם הפרת החוזה היא תוצאה של נסיבות שהצד המפר לא יכול היה לדעת או למנוע, וביצוע החוזה באותן נסיבות אינו אפשרי או שונה מהותית ממה שהוסכם עליו, אזי ההפרה לא תהווה עילה לאכיפה או לפיצוי. במקרה זה, משך המלחמה הארוך, והשפעתה המהותית על הסכם החכירה, היוו נסיבות כאלה. יתרה מכך, השופט קבע כי הצדדים הסכימו הדדית להשעות התחייבויות חוזיות, ולכן כל שינוי נוסף דורש את הסכמת שני הצדדים. מאחר שהתובע דרש מהנתבעים לחדש את תשלומי דמי השכירות ללא הסכמה, ופעל בחוסר סבירות, הנתבעים היו זכאים להודיע לתובע על ביטול ההסכם ולנקוט בצעדים להשבת החזקה במושכר. עוד קבע השופט כי הנתבעים פעלו בתום לב, ואילו התובע לא עשה זאת, ובכך דחה את תביעת התובע במלואה. התובע חויב בתשלום הוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 1,500 ₪.