ת"א 243/07

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על מספר חלקות קרקע בכפר ג'וליס, שירשו סבו וסבתו מצד אביו של התובע, שהם בני משפחה. התובע תבע פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של חלקים מסוימים בקרקע, וכן לביטול מספר עסקאות מקרקעין מאוחרות יותר בנוגע למקרקעין שבוצעו על ידי הנתבעים, וכן לתשלום דמי שימוש בסך 240,000 ₪. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן התובע מבקש לקבל יותר מקרקעין ממה שמגיע לו. בית המשפט מצא כי הזכויות במקרקעין הנדונים חולקו על פי הסכם חלוקה בלתי חוזר שנחתם בשנת 1988, אשר כלל גם את זכויותיהן של דודותיה של התובעת, נתבעים 5-3, אשר ויתרו על זכויותיהן במקרקעין לטובת אחיהן, לרבות התובעת. מאחר והתובע מבקש לקבל יותר מקרקעין ממה שמגיע לו על פי הסכם החלוקה, בית המשפט מצדד בנתבעים. התובע זכאי רק לחלקות/חלקים שהוקצו לו על פי ההסכם ואינו יכול ליהנות מהסכמי המתנה שנחתמו בהמשך על ידי נתבעים 5-3, הסותרים את הסכם החלוקה ואינם עולים בקנה אחד עם עקרון תום הלב. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי נתבע 9 מתקבלת במלואה, והתובע נדרש לשלם לכל קבוצת נתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.