עת"מ 28407-02-21

תקציר

בית המשפט אינו מוצא עילה מוצדקת לבטל את החלטת ועדת הערר בדבר אישור היתר בנייה לשתי חלקות סמוכות ברובע 3. תפקידו של בית המשפט אינו להתערב בהחלטות תכנוניות של רשויות מנהליות, אלא אם נפל פגם בשורש ההחלטה, כגון ניגוד עניינים, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני. ועדת הערר נתפסת כמוסד תכנוני בעל שיקול דעת עצמאי, והחלטתה לשלול את היתר הבנייה בקיר משותף התבססה על שיקולים תכנוניים סבירים הנוגעים לשלמותה האדריכלית ולמרקם הקיים של השכונה. החלטת הוועדה הייתה מנומקת היטב, מאוזנת ובמסגרת סמכותה, למרות טענות העותר להפך. טענותיהם, כגון טעותה הנטענת של ועדת הערר ביישום המבחן הדו-שלבי ואופי השטח, נמצאו כטענות תכנוניות שאינן מצדיקות התערבות שיפוטית. כמו כן, פרשנותה של הוועדה לתוכנית רובע 3 והדגש שהיא שמה על שמירת המרקם העירוני הקיים היו סבירים ותאמו את כוונות הוועדה המקומית. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו "מוסד תכנוני-על" וכיבד את שיקול דעתה המקצועי של ועדת הערר. משכך, נדחתה העתירה שערערה על החלטת הוועדה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.