ע"פ 131/05

תקציר

שני נאשמים ערערו על הרשעתם במספר סעיפים הקשורים לעסקאות נדל"ן והונאת מיסוי. הערעורים אוחדו. האישום הראשון היה שהמערערים, מתווך ועורך דין, רכשו יחד חלקת אדמה אך לא דיווחו על העסקה ולא שילמו את המסים הנדרשים. בהמשך, הם מכרו את הקרקע בשלוש עסקאות נפרדות לרוכשים שונים, אך זייפו את הסכמי המכר ודיווחו עליהם באופן כוזב לרשויות המס. המתווך המערער הודה ברכישה אך טען כי ביקש מעורך הדין המערער לסלק אותו מהעסקה, וכי הוא אינו מעורב במכירה. עורכת הדין המערערת טענה כי היא משמשת כנאמנה עבור המערערת האחרת, וכי כל דיווח כוזב נעשה ברשלנות ולא בכוונה. בית משפט קמא הרשיע את שני המערערים בכל הסעיפים. ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא והדגישה כי הם מבוססים הן על עדויות עדים והן על ראיות תיעודיות, וכי לבית משפט קמא יתרון בהערכת הראיות ממקור ראשון. בית המשפט מצא כי שני המערערים היו שותפים פעילים בעבירות ולא יכול היה לקבל את טענותיהם בדבר מעורבות מינימלית. נמצא כי המתווך המערער היה מעורב עמוקות במכירות והיה מודע לחובות הדיווח. באשר לטענה כי עורכת הדין המערערת סברה כי היא פועלת כנאמנה בלבד, ציין בית המשפט סתירות בהודעותיה ומצא כי הראיות מלמדות שהיא הייתה קונה בעסקת הרכישה הראשונית ולכן אחראית לדיווח. בית המשפט אישר את ההרשעה גם בסעיף הזיוף, וקבע כי המערערים גרמו ליצירת מסמכים מזויפים ולהגשתם לרשויות המס. גם עונשי המאסר שנגזרו על המערערים – עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס – אושרו כמידתיים, והערעורים נדחו.