ת"א 23896-05-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה להציג ראיות נוספות שיסתרו את קביעת הנכות של ועדה רפואית של אגף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי בנוגע לתאונת דרכים שאירעה ביום 5.7.2018. המבקש, שנפגע בתאונה, מבקש לסתור את קביעת הוועדה בדבר היעדר נכות לצמיתות שנגרמה כתוצאה מהתאונה. בית המשפט בוחן את הבקשה על בסיס הטענות כי הוועדה הרפואית לא שקלה את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ולא התייחסה לכל הבעיות הרפואיות של המבקש. בנוסף, טוענת המבקשת כי קיימת סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין קביעות הוועדה הרפואית בתחום נפגעי העבודה לבין קביעות ענף הנכות הכללית. לאחר בחינת ההיסטוריה הרפואית והפרוצדורלית, השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענות בדבר נגישותה של הוועדה לרשומות רפואיות רלוונטיות או התחשבותה במצבו הרפואי של המבקש. עם זאת, השופטת מסכימה עם טענת המבקש בדבר הסתירה בין קביעותיהן של שתי הוועדות. באופן ספציפי, השופט מדגיש פער בממצאי הוועדות באשר לקשר הסיבתי בין פגיעת הגב של המבקש לבין התאונה. הוועדה בענף נפגעי עבודה אמנם לא מצאה קשר כזה, אך קביעת ועדת הנכות הכללית מרמזת על קשר סיבתי. סתירה זו, יחד עם העובדה ששתי הוועדות הן חלק מאותו מוסד, מצדיקה את הרשות להציג ראיות נוספות לסתור את הקביעה הקודמת. בית המשפט נעתר אפוא לבקשה, אך מגביל את היריעה לבחינת בעיות המותניים והגב התחתון. ההחלטה מתקבלת ללא הזמנת הוצאות, והדיון מבוטל.