ת"א 3409-09-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על תקנה 2(ג) הקובעת כי לא ניתן לפתוח בהליכים בבית המשפט אלא לאחר ששולמו האגרות הנדרשות. תקנה זו מוצדקת על ידי הרעיון כי המשתתפים תורמים חלקית לעלות ההליך המשפטי וגם משמש מסנן לתביעות קלות דעת או מוגזמות. הדבר מאוזן עם זכות הגישה לערכאות, ומבטיח שמי שידם אינה משגת לא יינעל בחוץ. לפיכך, קיים מנגנון כמפורט בתקנה 14 לפטור יחידים מתשלום האגרה, בתנאי שהם עומדים בשני תנאים: אין ביכולתם לשלם ולתביעתם יש עילה. התנאי הראשון דורש מהמבקשים להוכיח את אי יכולתם הכלכלית באמצעות ראיות, דבר שהמבקש הנוכחי לא הצליח לעשות באופן משכנע. התצהיר שהוגש אינו מספק תמונה פיננסית מדויקת ונעדר מסמכים תומכים חיוניים. זאת ועוד, טענתו של המבקש כי אין לו עבודה קבועה או הכנסה משמעותית עומדת בסתירה בתצהיר בנו, ואי גילוי סכסוך משפטי הנוגע לנכס בזכרון יעקב מעלה חשש לשקיפותו. המבקש גם לא הוכיח ניסיונות לגבות את שכר הטרחה ממקומות אחרים, והתקשרות בייצוג משפטי פרטי ללא הסבר מניח את הדעת כיצד מומן, פוגעת בתביעת אי הכושר הכלכלי שלו. החלטות קודמות של בית המשפט הפוטרות את המבקש מתשלום אגרה אינן מחייבות ואינן פוטרות אותו מעמידה בדרישה הכספית הנוכחית. קיים גם ספק לגבי התנאי השני לגבי עילת התביעה, בשל המשוכה הגבוהה של התיישנות ושיהוי שהמבקש יצטרך להתגבר עליו, יחד עם סכום התביעה המשמעותי המגדיל את הצורך בתשלום האגרה. מסיבות אלה, הבקשה לפטור מאגרה נדחית, והמבקש נדרש לשלם את האגרה תוך 30 יום או לעמוד בפני דחיית תביעתו.