ק"ג 29319-10-12

תקציר

התובעת, שמעולם לא הייתה נשואה למנוח, טענה כי היא ידועה בציבור שלו ולכן זכאית לקצבת שאירים שלו. קרן הפנסיה הנתבעת הכחישה את טענתה. בית הדין לעבודה בחן את חומר הראיות וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא והמנוח התכוונו לקיים מערכת יחסים קבועה כידועים בציבור, וכי הם חיו יחד דרך קבע בתקופה הרלוונטית לתביעה. למרות שהשניים חלקו מערכת יחסים ידידותית ואולי רומנטית, לא הייתה מחויבות הדדית או משק בית משותף כנדרש בחוק. בית המשפט מצא את טענת התובעת כי התגוררה עם המנוח משנת 1989 כבלתי עקבית ובלתי קוהרנטית. הראיות הראו כי ייתכן שהם חיו יחד כשנה אחת בלבד, דבר שלא היה בו די כדי להוכיח קיומו של משק בית משותף. למרות שלתובעת היה חשבון בנק משותף עם המנוח, היא לא תרמה לו ולא הייתה שותפה רגילה; לה ולמנוח היו גם חשבונות נפרדים. תלותו הכלכלית של התובע במנוחה, והעובדה שהוריש לה את רכושו, לא הוכיחו את קיומם של חיים משותפים בתא משפחתי. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת אינה ידועה בציבור של המנוח ודחה את תביעתה לקצבת שארים, תוך שהוא מורה לה לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע.