ע"פ 573/72

תקציר

הכרעת הדין עוסקת במקרה של תקיפה וקשירת קשר פלילי. שני נאשמים, נקרא להם א' ו-ב', הואשמו בתקיפה ובקשירת קשר לביצוע התקיפה. בתחילה הודו שניהם באשמה, אך הראיות נגבו רק מא', שהודה באשמת קשירת הקשר וזוכה מאשמת התקיפה. ב' הודה באשמת תקיפה, הורשע וזוכה מאשמת קשירת קשר. על כל אחד מהם נגזרו קנס של 1000 ל"י וארבעה חודשי מאסר על תנאי. א' ערער על הרשעתו בנימוק שב', האדם עמו קשר לכאורה, זוכה מאשמת קשירת הקשר. הערעור התבסס על הטענה כי הרשעה בקשירת קשר אינה יכולה לעמוד ללא מעורבותו של אשם אחד נוסף לפחות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור אך נתן רשות ערעור לבית המשפט העליון. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את ערעורו של א' והותיר על כנו את הרשעתו. בפסק הדין של בית המשפט העליון הודגש כי לעבירת קשירת הקשר נדרשים לפחות שני אשמים. עוד נקבע כי אם אדם אחד נמצא אשם בקשירת קשר עם אלמוני והאחרון זוכה מאוחר יותר, אזי גם הרשעתו של הראשון מתבטלת, כדי למנוע סתירות בפסק הדין. עם זאת, בפסק הדין הובהר כי כלל זה חל רק כאשר זיכויו של נאשם אחד סותר את הרשעתו של נאשם אחר. במקרה הספציפי קבע בית המשפט העליון כי זיכויו של ב' מאשמת קשירת קשר אינו סותר ואף מחזק את הרשעתו של א'. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שבסעיף האישום של קשירת קשר נדרשים שני אנשים או יותר, והודאתו של א' והרשעתו של ב' בתקיפה הוכיחו קיומה של קשירת קשר. עבירת התקיפה שימשה ראיה לקשירת הקשר. עוד ציין בית המשפט כי חומרת העונש אינה עילה לערעור, שכן מדובר בתקיפה חמורה ומתוכננת שגרמה לפציעתו של הקורבן. לפיכך, הערעור נדחה.