רע"א 5406/22

תקציר

המבקש, יליד שנת 1995, הגיש תביעה מהותית כנגד מספר משיבים, בטענה לנזקי גוף ולפגיעה באוטונומיה עקב אבחון שגוי והיעדר טיפול הולם בילדותו. הוא תבע פיצויים עונשיים בסך 1.5 מיליון שקל, וייחסו את מצבו הלבבי הקשה ואת ניתוח הלב שעבר בעקבותיו לכישלון של ספקי שירותי הבריאות לאבחן ולטפל בזיהומים סטרפטוקוקיים. תביעתו התמקדה בגורמים רפואיים שונים ובמדינה בגין רשלנות, ובפרט בכך שלא זיהה את מצבו במהלך שירותו הצבאי ולפניו. במרכז טענות המבקש עמדו דרישות לגילוי טבלאות תמותה ונתונים בדבר שיפור בתוחלת החיים, וטענו כי אלה חיוניים לקביעת פיצוי מלא התואם "תוחלת חיים דינמית מלאה". עם זאת, בית המשפט מצא דרישות אלה מכבידות ובמידה רבה לא רלוונטיות לאופי נזקי הגוף של התיק, והדגיש כי ניתן לפתור תביעות נזקי גוף על בסיס אמות מידה משפטיות קיימות ללא גישה לנתונים אקטואריים ומסחריים פנימיים של גופי ביטוח. בית המשפט נתן עדיפות לצורך במידתיות בהליכים משפטיים, דחה את הבקשות לגילוי מסמכים נרחב ולא מצא בסיס מהותי לדרישות ולהשערות המשפטיות הרחבות יותר של המבקש בנוגע להארכת תוחלת החיים הסטטיסטית. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה, על אף מורכבותה מבחינה פרוצדורלית, צריכה להתנהל ללא הגילוי המקדמי הממצה המבוקש על ידי המבקש, דבר המעודד מעבר לטיפול בתביעה לגופה המהותי. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שהוא מדגיש את הצורך לזרז הליכים ולהתקדם מעבר למבוי סתום קדם משפט כמו אלה הנוגעים לחשיפת טבלת התמותה השנויה במחלוקת.