תא"ק 31193-10-17

תקציר

התיק סובב סביב חשבון עסקי המוחזק במשותף על ידי זוג עם בנק. הבנק תבע את הנתבעים - בעלי החשבון - על כך שלא ניהלו את חשבונם כראוי, מה שהוביל לחוב שהצטבר. שאלת המפתח הייתה האם אשתו הנתבעת חתמה ביום 20.9.2016 על הסכם הלוואה להסדרת החוב. הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי החתימות על מסמכי ההלוואה זויפו. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות. הם כללו חתימות בלתי מעורערות של הנתבע, שנשאו דמיון בולט לחתימות על הסכם ההלוואה. גרפולוג מומחה, שמונה על ידי בית המשפט, סבר כי סביר מאוד להניח שמסמכי ההלוואה נחתמו על ידי הנתבע. השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה וראיות נוספות שהוצגו, וקבע כי הבנק עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ואישר את חתימת הנתבע על מסמכי ההלוואה. עוד ציינה השופטת כי הימנעותה של הנאשמת מלהעיד יצרה חזקה כי עדותה הייתה שלילית. זאת ועוד, טענותיה של הנתבעת כי ביקרה בבנק פעם אחת בלבד וכי כספי ההלוואה הוצאו מהחשבון זמן קצר לאחר שניתנו נדחו מטעמים שונים. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הבנק והורה לנתבעים לשלם 155,669 שקל, בצירוף ריבית שנצברה מאז ספטמבר 2017. כמו כן פסק השופט לבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 14,007 שקל, שישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 2.3.2023.