עמ"נ 47819-03-22

תקציר

בית המשפט דן בערעור על החלטת ועדת הערר לקורונה בנוגע לבקשה למענק הנוגעת להשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה החדש (COVID-19) על עסקיה של המערערת. החוק קובע כי כדי לקבל מענק חייבת להיות ירידה במחזור ההכנסות של 25% או 40%, בהתאם לתקופות זכאות שונות, בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019, שנגרמה כתוצאה מההשפעה הכלכלית של הקורונה. החלטת ועדת הערר, שבית המשפט אינו שש להתערב בה, השתמשה בחודשים דצמבר 2019 עד פברואר 2020 כתקופת הבסיס להשוואה בשל המשבר הכלכלי בו שררה המערערת בתקופה זו, שקדמה להתפרצות נגיף הקורונה. משבר זה, שהתאפיין בירידה משמעותית הן בהכנסות והן במספר העובדים, ניתק את הקשר הסיבתי בין הירידה בעסקי המערערת לבין נגיף הקורונה. בית המשפט מסכים עם הערכת הוועדה כי המערערת לא הוכיחה די הצורך קשר סיבתי בין הירידה בעסקיה לבין התפשטות נגיף הקורונה, מה גם שהעסק לא התאושש גם לאחר הסרת ההגבלות. זאת ועוד, גם טענת המערערים כי אין די באי יכולתם לרכוש כמויות גדולות של מלאי בשל קשיי מימון שנגרמו עקב הקורונה כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. לבסוף, בית המשפט מקבל את דחיית הערעור על ידי הוועדה, ובחר שלא להתערב בהחלטתה להשתמש בשיטת חישוב חלופית למחזור הבסיס ולקבוע כי הירידה במחזור לא הגיעה לשיעור הנדרש. משכך, נדחה הערעור, ומתבקש המערער לשלם למשיב את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוך 45 יום.