תמ"ש 29433/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם גירושין שנחתם בין תובע לנתבע בשנת 2002, ושלוש תביעות נוספות שהגיש התובע. התביעה הראשונה (מס' 29433/02) עניינה אכיפת ההסכם, ובפרט בנוגע למכירת הדירה המשותפת שהתגוררה בעבר אצל בני הזוג. התובעת ביקשה מהנתבע להשיב לכונס הנכסים את שכר טרחת הכונס בסך 25,000 ₪ בעקבות מכירת הדירה. השופט פוסק לטובת התובע, ומכיר בחובתו של הנתבע לפצות את התובע בגין שכר טרחה זה. התביעה השנייה (ע"א 29434/02) שהגישה התובעת מבקשת לבטל חלקים מסוימים בהסכם הגירושין, בטענה להתעללות נפשית וכלכלית מצד הנתבעת, כמו גם לעושק, שהביא אותה לכאורה לחתום על ההסכם תחת לחץ. השופטת דוחה את טענות התובע, בנימוק של היעדר ראיות למצבו הנפשי המצער של התובע בעת החתימה, ונוכחות ייצוג משפטי. בנוסף, מדגישה השופטת את אופיו ההסכמי של ההסכם ואת המניעים הסובייקטיביים של התובעת לקבל את תנאיו. התביעה השלישית (ע"א 29435/02) נוגעת למזונות ילדם הקטין של בני הזוג. התובעת מבקשת הגדלת דמי המזונות, בטענה כי הסכום שנקבע בהסכם הגירושין אינו מספיק לכיסוי צרכי הילד. השופט פוסק חלקית לטובת התובעת, ומכיר בשינוי נסיבות מהותי המשפיע על מזונות הילד. בעקבות זאת הגדילה השופטת את תשלום המזונות החודשי ל-1,500 ש"ח, החל מ-1 ביולי 2007. כמו כן, השופטת מחייבת את הנתבע להפריש 30% להוצאות המשכנתא עבור חלקת הקטין, עד 700 שקל בחודש, ומחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הילד, כמפורט בהסכם. כמו כן, השופטת מדגישה את חשיבות קיום הסכמי הגירושין ואת הנסיבות המצומצמות בהן יש לבטלם או לשנותם. אלא אם כן יש סיבות משכנעות, כגון שינוי נסיבות או מצבים חריגים, על בית המשפט לכבד את הסכמת הצדדים. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות.