על"ע 9960/06

תקציר

המשיב, עורך דין במקצועו, הגיש תלונה נגד המערער בשנת 2003 בגין התנהלותו המקצועית הבלתי אתית כעורך דין. התלונה פירטה עבירות שונות, בהן מתן טובות הנאה לצורך קבלת עבודה, תשלום הוצאות לקוח, אי דיווח על כספים שנגבו עבור הלקוח ועיסוק בעריכת דין בעת השעיה. בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב הרשיע את המערער ברוב סעיפי האישום וגזר עליו 24 חודשי השעיה בפועל, כאשר 18 חודשי מאסר בפועל ירוצו במקביל להשעיה קודמת. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי, שדחה את הערעורים על גזר הדין אך הפחית את העונש ל-12 חודשי השעיה בפועל. שני הצדדים ערערו שוב, לבית המשפט העליון, והתקיים דיון. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות, הציע לדחות את הערעור העיקרי על פסק הדין, למעט סעיף אי הדיווח. בית המשפט מצא די ראיות כדי להרשיע את המערער בסעיפים של מתן טובות הנאה לצורך עבודה ותשלום הוצאות לקוח, ואישר את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר בעניינים אלה. באשר לסעיף של אי דיווח כספים ללקוח, קבע בית המשפט העליון כי התובענה לא ידעה די הצורך את המערער על טענה זו, וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. לפיכך, זיכה בית המשפט את המערער בסעיף זה. באשר לסעיף העיסוק בעריכת דין בעת ההשעיה, מצא בית המשפט העליון כי המערער המשיך במערכת יחסים של עורך דין-לקוח וייצג את הלקוח, למרות השעייתו, ואישר את הרשעתו. בהתייחסו לערעור על גזר הדין, הכיר בית המשפט העליון בעברו של המערער בעבירות משמעת ובנסיבותיו האישיות הקשות. בית המשפט הציע עונש מופחת של שמונה חודשי השעיה בפועל, הנספרים מיום פסק הדין של בית המשפט העליון, והותיר על כנו את יתר חלקי העונש. השופטת א' פרוקצ'יה והשופטת א' ארבל הסכימו עם ההצעה.