ה"פ 53898-05-12

תקציר

המבקשת, שרה נבסו, ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של מחצית מהמקרקעין הידועים כחלק ממגרש 65 בגוש 15334 בכפר קמה. לחילופין, ביקשה דיור חלופי לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. המבקשת נישאה לבעלים הרשום של הנכס, ניאז נבאסו, בשנת 1978, והם בנו דירה על הקרקע, אשר הושלמה בשנת 1985. הקרקע נרשמה על שמו של ניאז בלבד, עובדה שהמבקש טען כי סבר כי היא נובעת ממנהגי הקהילה הצ'רקסית. המבקש ביקש כי בית המשפט יקבע כי הנכס הוא בבעלות משותפת בהתבסס על חזקת שיתוף הפעולה. לטענתה, בניית הדירה מומנה על ידי חסכונות משותפים והלוואות, דבר המרמז על כוונה לחלוק בנכס. עם זאת, השופט מצא כי המבקש לא הוכיח את הכוונה לחלוק בנכס. מהראיות עולה כי המבקש לא תרם כספית להקמתו או לאחזקתו של הנכס. יתר על כן, היא הייתה פרודה מבעלה לפחות מחצית מנישואיהם. הנכס היה מתנה מאמו של המבקש לבעלה של המבקשת, דבר המעיד על בעלותו הבלעדית. השופטת ציינה כי השיהוי של המבקשת בעמידה על זכויותיה ודיני ההתיישנות פעלו גם לרעתה. עוד טענה המבקשת כי הנכס שועבד ללא ידיעתה, והבנק היה מודע למעמדה כבת זוגו של ניאז ולמגורי המשפחה בנכס. לפיכך, לטענתה, היה על הבנק לפעול על פי התקדים שנקבע בפרשות אהרונוב וסיטין, שחייב את הבנק לחקור את זכויותיו של בן הזוג. עם זאת, השופטת קבעה כי מקרים אלה נבדלים מהמצב הקיים וכי לבנק אין חובה להודיע על כך למבקשת, שכן אין לה זכויות בעלות. בנוסף, קבע השופט כי המבקש אינו יכול לתבוע דיור חלופי לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, שכן זכות זו שייכת לחייב, אשר ויתר עליה כדין. למבקש, בהיותו לא הבעלים ולא החייב, לא הייתה זכות עצמאית לדיור זמני. בסופו של דבר, דחתה השופטת את טענותיה של המבקשת והורתה לה לשלם לבנק המשיב הוצאות משפט בסך 5,850 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וניתנה ביום 1.1.2013.