עת"מ 10903-02-12

תקציר

העתירה מערערת על שתי החלטות של העירייה: הראשונה היא ההחלטה מ-2006 להקצות מגרש לבניית מועדון קהילתי חרדי, והשנייה היא ההחלטה מ-2009 להאריך את תקופת הפיתוח להשלמת הפרויקט. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי המשמעותי בהגשתה. הם מסבירים כי ההחלטה על הקצאת הקרקע פורסמה בשנת 2006, והעותרים, שהם דיירי מתחמי הדיור הסמוכים, היו מודעים לה או יכלו לדעת עליה. עוד טוענים המשיבים כי ערר העותרים לוועדת הערר המחוזית בשנת 2011 לא ערער על החלטת ההקצאה עצמה, והוועדה דחתה את הערר, שעסק בסוגיות תכנוניות בלבד. לפיכך טוענים המשיבים כי העותרים ידעו על ההחלטות כבר לפני שנים אך לא פעלו בהקדם. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי טענות העותרים חסרות שחר. לטענתם, הקרקע הובטחה לתושבי השכונה וצריכה להיות נגישה לכולם, אך בית המשפט קובע כי הקרקע מוקצית למרכז קהילתי המשרת את כל תושבי שכונת נווה שאנן, לרבות הקהילה החרדית, והיא לא תפגע באורח חייהם של תושבים אחרים. בית המשפט מדגיש את חשיבות החיים המשותפים והשילוב בין קהילות שונות בחברה הישראלית, והקמת המועדון תקדם כבוד הדדי והבנה. בית המשפט דוחה גם את טענות העותרים בדבר פגמים פרוצדורליים בהליך ההקצאה ובהארכת תקופת הפיתוח. נמצא כי הליך ההקצאה פורסם כראוי, והשימוש בקרקע תואם את תכנית המתאר הרלוונטית. בנוסף, בית המשפט מבהיר כי כל פגם בהארכת תקופת הפיתוח אינו מצדיק את ביטול ההקצאה, ומהתנהלות העירייה משתמע מאישור ההארכה. לבסוף, בית המשפט מורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪, עקב דחיית העתירה.