ו"ע 3571/02

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעוריהם של 217 המערערים, פליטים יהודים מלוב, שנמלטו לכפרי הסביבה במהלך מלחמת העולם השנייה. המערערים ביקשו כי בריחתם תוכר כנובעת מפחד מפני הגרמנים, דבר שיזכה אותם בהטבות מסוימות. בית המשפט איחד את כל הדיונים כאשר הערעורים העלו את אותה סוגיה, וההכרעה במקרה זה תחול על כל המערערים. לאחר שמיעת המערערים ועדויות היסטוריות, הגיע בית המשפט למסקנה כי היהודים ברחו בעיקר בשל זוועות המלחמה וההפצצות התכופות, ולא מתוך פחד מפני הגרמנים. נוכחותם של חיילים גרמנים בכפרים שאליהם ברחו היהודים ואופי הכוחות הגרמניים בלוב תמכו במסקנה זו. בית המשפט הכיר בכך שייתכן שהיו מקרים פרטניים שבהם הפחד מהגרמנים היה הסיבה העיקרית לבריחה, אך הראיות הראו כי ההפצצות היו הסיבה העיקרית. משכך, דוקטרינת הפחד לא חלה במקרים אלה. בית המשפט הותיר את האפשרות פתוחה לכל מערער שלא נשמע להגיש בקשה מחודשת למתן עדות וקבע כי שינוי ההחלטה בערכאת הערעור יאפשר לכל המערערים לערער שוב בפני המשיב.