ת"א 3335/09

תקציר

התובעים, הורים לילד שנולד עם תסמונת גנטית, הגישו תביעת פיצויים נגד גורמי הבריאות, בטענה שרשלנותם הובילה ללידת הילד. ההורים, שהם בני דודים ראשונים, טענו כי הנתבעים לא ביצעו במהלך ההיריון בדיקות אולטרסאונד מומלצות, שהיו חושפות את היקף הראש החריג של העובר ומאפשרות להן להפסיק את ההיריון. עוד טענו כי הרופאים לא ביצעו אנמנזה תקינה ולא הפנו את האם לייעוץ גנטי. הנתבעים חלקו על טענות אלה וטענו כי ההורים לא פעלו בהתאם להנחיות ולא מסרו מידע חיוני. עיקר המחלוקות נסובו סביב סוגיות הרשלנות, הקשר הסיבתי והאם ההורים היו מפסיקים את ההיריון אילו ידעו על החריגות. בית המשפט מצא כי גם אם הרופאים התרשלו, הקשר הסיבתי הנדרש בין מעשיהם לבין נזקי התובעים אינו מתקיים. החלטת ההורים שלא להפסיק את ההיריון השישי, למרות שנודע להם על סיכון גבוה לתסמונת, הצביעה על כך שלא היו בוחרים להפסיק את ההיריון עם ילדם הנוכחי. בנוסף, בית המשפט ציין כי ודאות האבחנה במהלך ההריון הנוכחי לוקה בחסר, מה שאומר שההורים לא יכלו לדעת בוודאות שהעובר ייפגע. לפיכך, התביעה נדחתה, ותביעת התובעים לפיצויים נדחתה בשל היעדר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקיהם. בהתחשב בנסיבות התובעים, בית המשפט ויתר על הוצאות ודחה את ההודעה לצד השלישי, תוך שהוא מורה לנתבעים לשלם את הוצאות הצד השלישי ושכר טרחת עורך דין.