רע"א 1496/15

תקציר

פסק הדין דן בקבילותה של בקשת רשות ערעור על החלטות שהתקבלו בדיון. הבקשה הוגשה על ידי תובע שביקש לערער על החלטה בעניין זימון עד ושאלות שהוצגו לו. המשיבים טענו כי הבקשה אינה נופלת בגדר ההוראות המאפשרות ערעור כאמור והשופט הסכים לכך, בקובעו כי החלטות על זימונים ושאלות לעדים אינן יכולות לשמש עילה למתן רשות ערעור. השופט התייחס לכוונת המחוקק להקל את העומס על ערכאות הערעור ולחסוך זמן, וכי יש להתייחס לטענות לחיסיון בדיונים באופן שונה מאשר לטענות בהליכים מקדמיים. השופט בחן גם את פרטי המקרה ומצא כי טענת החיסיון של העד עומדת מאחר ונטל ההוכחה נפל על התובע, והאחרון לא סיפק כל סיבה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. עוד הסבירה השופטת כי עורך דין המייצג את אחד הצדדים יכול לשמש כמגשר אם שני הצדדים מסכימים, וכי טענות המבקש בדבר היעדר הסכמה בכתב אינן רלוונטיות במקרה זה. פסק הדין הכיר גם בחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך הליכים חלופיים ליישוב סכסוכים. השופט הגיע למסקנה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לאסור על שאלות מסוימות לעד הייתה מוצדקת ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מורה למבקש לשלם את הוצאות המשיבים.