ע"א 36885-12-20

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה בחמישה תיקים מאוחדים הנוגעים לבעלי דירות במלון איילנד בנתניה, שלא העמידו את דירותיהם להשכרה באמצעות מאגר המידע של המלון. הערעורים נסבו על חובות הבעלים לשלם דמי ניהול ואחזקה לחברות הניהול של המלון. הרקע היה סכסוכים בין בעלי הדירות לחברות הניהול, שהובילו להסכם פשרה להקמת חברת ניהול חדשה. עם זאת, התעוררו מחלוקות נוספות, שהובילו למינוי נאמן שינהל את אחת מחברות הניהול הקודמות ויחזיר את חובותיה. הנאמן ביקש לחייב את בעלי הדירות שלא עמדו בדרישות השכירות לפנות את דירותיהם ולשלם את חובותיהם. בית משפט השלום קיבל חלקית את טענות הנאמן, מה שהוביל לכך ששני הצדדים ערערו על ההחלטה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של בית משפט השלום, דחה את הערעורים ואישר את חובתם של בעלי הדירות להעמיד את דירותיהם להשכרה ולשלם את האגרות המתאימות. בית המשפט קיבל את חישובי הנאמן לגבי דמי הניהול וההשתתפות, ומצא אותם סבירים ומבוססים על שיקול דעת מקצועי. החישובים נתמכו גם בראיות, בעוד שהמערערים לא הציגו טיעוני נגד קונקרטיים או אומדנים חלופיים. בית המשפט הבהיר את המועדים שמהם יחולו דמי הניהול המופחתים וקבע כי החלטתו המשלימה של בית משפט קמא, שהיטיבה עם המערערים, אינה מנומקת כראוי ודינה להתבטל. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את התשלומים המדויקים בהם חייב כל אחד מהמערערים ויחליט על הוצאות ההליך. לבסוף חויבו המערערים לשאת בהוצאות הנאמן, ופיקדונותיהם יועברו לנאמן.