תע"א 2304/09

תקציר

בית הדין פסק לטובת התובעת, אם חד הורית שפוטרה מעבודתה במשך שבע שנים, בין היתר, והורה לנתבעים לשלם לה 25,980 ₪ בגין אי קיום שימוע משמעתי טרם פיטורים, ו-20,000 ₪ בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובעת חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה של חודשיים והועסקה מספר ימים לפני שהוצאה לחופשת חובה ולאחר מכן פוטרה. הנתבעים, חברה ושני בעלי המניות המנהלים בה, חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד. הראיות הראו כי התובע לא נערך לו שימוע לפני פיטורין, דבר המהווה פגיעה בצדק הטבעי. טענת הנתבעים כי נקלעו לקשיים כלכליים ונאלצו לארגן מחדש את החברה, ממנה השתמע כי אין עוד צורך בעבודתה של התובעת, לא הוכחה וסותרת את העובדה שמחליפתה השתכרה שכר גבוה יותר. למרות שהתובעת הוחזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה, היא לא קיבלה כל עבודה והייתה חסרת מעש בימים הספורים בהם הייתה נוכחת. בית הדין מצא כי לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי בין חופשת הלידה של התובעת לבין פיטוריה וכי פיטוריה קשורים להריונה ולהורותה, בניגוד לחוקים הרלוונטיים. כמו כן, בית המשפט החליט כי ראוי להטיל אחריות על הנתבעים היחידים משום שלא פעלו בתום לב, וקיימת זהות רבה בין הנתבע לבין הנתבעים הבודדים, שהם בעלי מניות הרוב ומנהלי החברה. בית המשפט התחשב בכך שהנאשמים לא הגישו את סיכומיהם וגילו אדישות להליך. תביעת התובע כנגד נתבע רביעי, בעל מניות מיעוט, נדחתה מאחר שלא נמצאו ראיות למעורבותם בהחלטה לפטר את התובע. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע.