עפ"ג 35342-04-13

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות, שהטיל קנסות בסך 200,000 ש"ח על שני מערערים בגין אי הגשת דוחות תקופתיים למס ערך מוסף (מע"מ), כנדרש בחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975. המערערת מס' 1 הייתה חברה בע"מ שעסקה במכירת פלאפל והמערער מס' 2 היה מנהלה הפעיל. העבירות התרחשו על פני תקופה של שנתיים, במהלכן לא הגישו המערערים 24 דוחות תקופתיים. עונשו של המנהל כלל גם ארבעה חודשי מאסר, אותם ניתן להמיר בשבעה חודשי מאסר אם לא ישולם הקנס. בנוסף, נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי. בית משפט קמא שקל את האיחורים ואי הופעתם הרבים של המערערים, כמו גם את חומרת העבירות הכלכליות בכלל, ואת הצורך להעביר מסר מרתיע. היא ציינה כי מעשיהם של המערערים גרמו להפסד משמעותי של הכנסות ממסים למדינה. מסיבות אלה, בין היתר, הטיל בית המשפט את העונשים האמורים. הערעור לבית המשפט העליון ביקש להפחית את סכום הקנס, תוך ציון הקשיים הכלכליים של המערערים, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ונסיבותיו האישיות של המנהל, לרבות גירושין והמשמורת על שתי בנותיו. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, מצא כי הנסיבות אינן מצדיקות הפחתת קנס למערערת מס' 1, שהייתה חברה שהפסיקה מאז להיסחר. עם זאת, היא גילתה הקלה כלפי המערער מס' 2, הפחיתה את תשלומי הקנס החודשיים מ-10 ל-75, תוך השארת הסכום הכולל ללא שינוי. עונש המאסר נותר על כנו, תוך הדגשת אפקט ההרתעה הנדרש בעבירות כלכליות. בפסק הדין נקבע כי חומרתן של עבירות אלה ופגיעתן הפוטנציאלית במשק ובחברה כולה מחייבות מסר ברור של הרתעה, ולכן דחה את הערעור, תוך שינויים קלים באמצעי התשלום.