ע"א 7975/98

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת על החבות בתשלום ארנונה לדיירי בית דיור מוגן בשם אחוזת ראשונים בראשון לציון. המתקן מופעל על ידי רובינשטיין, והמיסים מופנים לעיריית ראשון לציון. רובינשטיין וכמה דיירים משיבים עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקבלת פסק דין הצהרתי, הקובע כי השוכרים, ולא רובינשטיין, אחראים לתשלום המסים. עוד ביקשו לסווג את הדירות כיחידות דיור ולא כבית אבות, אך תביעתם נדחתה. הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אך לא התקיימו הליכים. קבוצה של 221 מועמדים, תושבי אחוזת ראשונים, שעלולים לאבד הנחות מס אם הערעור יתקבל, ביקשה להצטרף להליך הערעור. המשיבים התנגדו לכך, בטענה כי הדבר יסבך את ההליך, וכי האינטרסים של המבקשים כבר מיוצגים על ידי עורכי הדין של רובינשטיין והמשיבים השוכרים. המבקשים טענו מנגד כי הכללתם תסייע לבירור עובדות המחלוקת. שופט בית המשפט העליון קבע כי בעוד שמתקיימים שני התנאים הראשונים להצטרפות לערעור, כפי שהותוו בפסיקה הקודמת – פוטנציאל הפגיעה הישירה ואופיו המחייב של פסק הדין בערעור – התנאי השלישי, יעילות ותועלת, אינו קיים. המבקשים לא הציגו סיבה משכנעת להצטרף להליך, והכללתם עלולה להכביד על ההליך שלא לצורך. לפיכך, בקשת ההצטרפות לערעור נדחתה.