ע"ו 57151-11-11

תקציר

מדובר במקרה של חייל משוחרר ישראלי ששירת במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן טען כי סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה משירותו הצבאי. החייל המשוחרר זכה בתחילה בתביעתו להכרה בזכות זו בשנת 2003, אך ההחלטה בוטלה בשנת 2004 לאחר שצה"ל הציג ראיות חדשות. הוותיק ערער על היפוך זה, וטען כי הראיות החדשות שהציג צה"ל אינן מצדיקות את ההחלטה וכי ההחלטה המקורית צריכה לעמוד. ועדת הערר לחוק הנכות הסכימה חלקית עם הוותיק, וקבעה כי היפוך ההחלטה לא היה מוצדק, וכי ההחלטה המקורית אכן צריכה לעמוד. עוד מצאה הוועדה כי אין לה סמכות לדון בקשר אפשרי בין מחלתו של החייל המשוחרר לבין שירות המילואים שלו בשנת 1984, שכן מדובר בתביעה אחרת שלא הוגשה. לפיכך, ההחלטה השנייה בוטלה, וההחלטה הראשונה, שהכירה בזכותו של החייל המשוחרר להטבות על בסיס פוסט טראומה שלו, הוחזרה. המשיב, קצין התגמול של משרד הביטחון, חויב לכסות את הוצאותיו של החייל המשוחרר בסך של 25,000 ₪.