ע"א 41082-10-17

תקציר

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה נגד הד-אסף והמבטחת שלה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, בדרישה לפצות את המל"ל בגין קצבה ששולמה לעובד בחברת כוח אדם שנפגע בתאונה במפעל של הד-אסף. בית המשפט קמא פסק לטובת המל"ל, מה שגרם להד-אסף ולמבטחה להגיש ערעור. המערערים טענו כי הנפגע תרם לתאונה, כי המל"ל לא הוכיח נזקים מיוחדים, וכי יש לנכות את סכום הפשרה ששולם לנפגע מסך סכום הנזק. מנגד, המל"ל טען כי החלטת בית המשפט קמא הייתה נכונה. לאחר שבחן את התיק, לא מצא בית המשפט לערעורים עילה להתערב בהכרעתו של בית משפט קמא בשאלת הרשלנות התורמת, ואישר כי שיטת העבודה בה נקט הד-אסף הייתה מסוכנת וגרמה לתאונה. בית המשפט הסכים גם עם הערכת בית משפט קמא את חבות חברת כוח האדם, אשר נקבעה על 10%. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה חלקית את טענת המערערים בדבר פיצויים מיוחדים, הפחתת הסכום שנפסק בגין הפסדי השתכרות בעבר ובהתאם לכך התאמת סכום הפסדי הפנסיה. בית המשפט קבע כי המל"ל לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה להפסדי השתכרות בעבר. באשר לסכום הפשרה, בית המשפט הלך בעקבות פסק הדין שנקבע בפרשת כפר ויתקין, וניכה סכום של 115,430 ₪ מסך סכום הנזק, שכן למל"ל הייתה זכות זקיפה לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. לסיכום, בית המשפט לערעורים תיקן את סכום הנזקים שנגרמו לנפגע ל-543,200 ₪, ולאחר ניכוי סכום הפשרה נקבע סכום פסק הדין הסופי על 375,349 ₪, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין כפי שיחליט בית המשפט קמא. המל"ל חויב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין הערעור, בסך 15,000 ₪.