בד"מ 12/05

תקציר

הכרעת הדין, לאחר בחינת המסמכים, הראיות והעדויות, היא כי הנאשמים זוכו מכל האישומים שיוחסו להם בתלונה. דעת הרוב מסכימה עם הנימוקים שהציג עו"ד יהודה וייס בפסק דינו. עורכי הדין דורון שטרן ורחל בן רחמים-סובול מתנגדים חלקית. לדברי שטרן, הנאשמים אשמים בהפרת סעיף 25 לחוק לשכת עורכי הדין, האוסר על עורך דין לפנות לצד השני המיוצג על ידי עורך דין, אלא אם עורך הדין נתן הסכמה מפורשת. עם זאת, רחמים-סובול סבורה כי יש לזכות את הנאשמים מכל אשמה, שכן פרשנות החוק צריכה להיות לטובת הנאשמים, כלומר על עורך הדין שכנגד להתנגד במפורש לפגישה עם לקוחותיו, אחרת הדבר ייחשב כהסכמה. עורכי הדין המרכיבים את דעת הרוב סבורים כי הנאשמים לא קיבלו הסכמה מפורשת מהמתלונן, וכי התנהגותו של המתלונן לא עלתה כדי התנגדות כזו. בנוסף, דעת הרוב מדגישה כי התנהגות הנאשמים לא גרמה לפגיעה ממשית בתדמית המקצוע, ועל כן יש לזכות אותם גם מאשמת הפגיעה בכבוד המקצוע. בפסק הדין מוזכרים גם השיהוי המיותר שנגרם על ידי הנאשמים במהלך הדיון, וזו הסיבה שבית המשפט אינו פוסק הוצאות לטובתם.