דנ"א 65/00

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לעתירה לדיון נוסף בפסק דין קודם בתביעת תאונת דרכים. פסק הדין הראשוני דחה ערעור על פרשנות פוליסת ביטוח חובה למחפר זוחל שהיה מעורב בתאונה. הפוליסה הונפקה על ידי המבקשת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, ותפקידו של בית המשפט היה לקבוע את היקף אחריותה של המבטחת. הסעיף הנדון קבע כי חוזה הביטוח, אף שלא נאמר כך במפורש, מטיל אחריות על המבטח לפצות את הנפגע. מסקנה זו הושגה לאחר שפירשנו את כוונת הצדדים ושילבו את הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מאחר שהפוליסה לא עמדה בדרישות הפורמליות להסרת אחריות, חויבה המבטחת בתשלום פיצויים. כמו כן, בית המשפט קבע כי ניתן לסווג את הפוליסה כחוזה לטובת צד שלישי, המקנה לנפגע זכות לתבוע פיצויים מהמבטחת. העותר טען כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים ויש להמשיך ולדון בה. עם זאת, המשיבים התנגדו לבקשה, והדגישו כי פסק הדין אינו חסר תקדים בהקשר של הסכמי ביטוח וכי יש לפרש את העמימות בפוליסה כנגד הגורם המנסח. עוד ציינו כי לפסק הדין השלכות מוגבלות והוא אינו מהווה סיבה מספקת למתן דיון נוסף חריג. בסופו של דבר, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, כאשר בית המשפט ציין כי פסק הדין, על אף היותו חדשני בהקשר של תאונות דרכים, אינו טעון תיקון ומבוסס על פרשנות חוזית סטנדרטית. העותר חויב לשלם את הוצאות המשיבים.