עת"מ 14571-02-11

תקציר

העותרים חלקו על שתי הודעות על חוב ארנונה שהוציאה מנהלת הארנונה בעיריית ירושלים. בהודעה הראשונה נטען כי העותרים חייבים 13,693.55 ₪ בארנונה שלא שולמה עבור השנים 2008 עד 2010. העותרים טענו כי סכום זה אינו נכון וכי הם כבר פרעו את חובם, וביקשו לבטל את הודעת האזהרה וכי העירייה תפצה אותם בגין תשלום היתר. ההודעה השנייה התייחסה לטעות במדידת שטח דירתם של העותרים, שהיוותה את הבסיס לחישוב הארנונה. העותרים טענו כי גודל דירתם הוא 101 מ"ר ולא 110 מ"ר כפי שנרשמה על ידי העירייה, וביקשו לעדכן את הגודל ולזקוף את חשבונם בהתאם. עיריית ירושלים טענה כי לעותרים עדיין חוב שטרם נפרע וכי ההודעות הוצאו כראוי. בית המשפט בחן האם המכתבים ששלחו העותרים למינהל הארנונה מהווים השגות לפי חוק העררים, ומצא כי לא עשו כן. בית המשפט קבע כי התנהלות המינהל בהוצאת הודעת האזהרה הייתה כדין, שכן לעותרים אכן היה חוב שלא שולם באותה עת. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות העותרים בדבר הטעות במדידת שטח דירתם הועלו באופן בלתי ראוי וכי הם לא הגישו התנגדות כנדרש בחוק. עם זאת, בעקבות העתירה נמדדה הדירה ושטחה עודכן. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה, שכן הודעת האזהרה הייתה כדין, והעירייה פתחה בהליכי גבייה באמצעות הטלת צו עיקול על חשבון הבנק של העותרים הייתה מוצדקת. עוד הדגיש בית המשפט כי העותרים לא הוכיחו כל פגם קונקרטי בהתנהלות העירייה המצדיק התערבות שיפוטית. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.