ע"ז 4315-01-12

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תיקים הקשורים לעיזבונה של המנוחה ח.צ. לאחר פטירתה בשנת 2011. בנה של ח.ז., מר ז.ז., הגיש בקשה לקיום הצוואה מיום 19.9.04, ואילו בתה (אליה הצטרפו בהמשך ילדיה האחרים של ח.ז.) התנגדה לקיום הצוואה בטענה שהיא זויפה. בנה של ח.ז., מר א.ז., הגיש בקשה לצו ירושה לחלוקת עזבונה שווה בשווה בין שמונת ילדיה, ואילו מר ז.ז. התנגד לבקשה זו. התיקים נדונו בבית המשפט בקושי רב, בשל התנהגותם הפרועה של מר ז.ז. ובאי כוחו, לרבות אי ציות להחלטות השופט, צעקות ואיומים. גם הצוואה המקורית נעלמה מהקובץ בשלב מסוים, מה שהוסיף לכאוס. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם הצוואה זויפה, האם ח.צ. היה מוסמך להבחין בטיבה של הצוואה בעת עריכתה, והאם היא נערכה תחת השפעה או מעורבות בלתי הוגנת של מר ז.ז. השופטת קבעה כי טענות הזיוף לא הוכחו, אך הנתבעים הצליחו להוכיח כי ח.צ. לא הבינה את מהות הצוואה בשל פגיעה קוגניטיבית, וכי אכן הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד מר ז.ז. השופטת גם שקלה ודחתה את הטענות לפיהן ח.צ. לא ידע לקרוא עברית וכי מר ז.ז. היה מעורב בעריכת הצוואה. משכך, קיבלה השופטת את ההתנגדות לביצוע הצוואה ונתנה את צו הירושה שביקש מר א.ז. מר ז.ז. חויב לכסות את הוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, והתיקים היו אמורים להיסגר על ידי המזכירות. ההחלטה התקבלה ביום 16.11.2017 בהיעדרם של שני הצדדים.