תמ"ש 35705-11-20

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע לפינוי הנתבע מדירה, מחמת התיישנות. עילת התביעה קמה בשנת 2007 כאשר התובע הבין שהנתבע אינו משלם דמי שכירות, והיה צריך להגיש את התביעה בתוך שבע שנים. בנוסף, השופט דחה את התביעה לגופה, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לבעלותו על הדירה, המהווה תנאי מוקדם לתביעת פינוי. התובע טען כי הם בנו את הדירה, אך לא הציג כל ראיה שתתמוך בכך. התובע גם לא זימן עדי מפתח, דבר שגרם נזק ראייתי לתביעתם. יתר על כן, גם הליכים משפטיים הקשורים לדירה, שהתנהלו בשנת 2016, לא הכירו בבעלות התובעת. השופטת הדגישה את הקשיים בתביעות פינוי במגזר הערבי, המבוססות פעמים רבות על הסכמים בעל פה ומנהגים תרבותיים, והדגישה כי יש להוכיח את זכותו של התובע לקניין על פי אמות מידה של המשפט האזרחי. השופט הגיע למסקנה כי לכל היותר הייתה לתובע 160,000 ₪ מהנתבע, אך לא פינוי, והורה לתובע לשאת בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.