ע"א 2072/05

תקציר

פסק הדין משרטט את ממצאיו של בית משפט קמא ואת הליך הערעור שבא בעקבותיו. עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא היו: (1) חובת המשיבים לשלם את יתרת התמורה בגין מניות החברה בחיובים נפרדים כאמור בהסכם השלישי, הפוטר אותם מחלקה של הקבוצה הסלובקית, (2) השיק על סך 200,000 ₪ ליום 1.4.98 הוגבל לחיוב חלקי לתשלום יתרת התמורה, (3) המערערת לא הוכיחה כל נזק הנובע מנטילת הלוואה לכיסוי גירעון החברה, ו-(4) המשיבים לא הטעו את המערערת בדבר קשריהם עם ממשלת סלובקיה או לגבי מספר המחוזות הכלולים בפרויקט. בערעור תוקנה הטעות הפקידותית בפסק הדין הנוגעת לסכום התמורה, והוגדל הסכום מ-60,000$ ל-68,000$. בית המשפט קבע כי זכותה של המערערת לפרוע את השיק על סך 200,000 ₪ מותנית בכך שהמשיבים לא יפרעו את החוב תוך זמן סביר. עוד הבהיר בית המשפט כי השיק אינו מקים זכות תביעה כנגד המשיבה השנייה, שכן היא לא חתמה עליו, ונסיבות חתימתו אינן מלמדות על חבותה. ערכאת הערעור הסכימה עם דחייתו של בית משפט קמא את תביעת המערער לנזקים שנגרמו כתוצאה מנטילת הלוואה, ומצאה את עדותו בלתי משכנעת. באשר לערעור שכנגד, קבע בית המשפט כי אין זה ראוי שכן הוא מתייחס לפסק הדין בתביעה שכנגד בנפרד מהתביעה העיקרית. זאת ועוד, הקביעות העובדתיות התומכות בדחיית טענות מצג השווא של המשיבים על ידי בית משפט קמא לא היוו עילה מספקת להתערבות. לפיכך, הערעור שכנגד נדחה. פסק הדין נחתם בתיקון הטעות הסופר בפסק דינו של בית משפט קמא וחיוב המשיבה מס' 1 בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המערער.