פר"ק 23231-06-11

תקציר

התיק נסוב סביב שכר הטרחה המגיע לנאמן שמונה על ידי בית משפט בשנת 2007 לנהל את הקפאת ההליכים וליישב תביעות נושים עבור עיריית טייבה. הנאמן ביקש כי שכרו הסופי יחושב בשני מסלולים נפרדים - ניהול וחלוקה - לפי תקנה רלוונטית, בסך כולל של 19.5 מיליון שקל. המדינה, עמותה והעירייה התנגדו לכך, בטענה כי הנאמן כבר קיבל שכר טרחה משמעותי וכי סמכויותיו צומצמו עם הזמן. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות התקנות הרלוונטיות והאם ניתן לראות בעבודת הנאמן שני הליכים נפרדים - האחד לניהול העירייה והשני לטיפול בהסדרי נושים - כדי להצדיק את כפל התשלום. בית המשפט קבע כי בקשת הנאמן מנוגדת לתקנות ולפסיקה קודמת, שקבעה כי שכר החלוקה והניהול סותרים זה את זה. בנוסף, בית המשפט מצא כי מורכבות התיק והמאמצים המיוחדים שהפעיל הנאמן כבר נשקלו בפסק דין קודם שפסק לו שכר טרחה חודשי בסך 200,000 שקל, כך שכל מאמץ נוסף פסק כפל תשלום. עם זאת, בית המשפט היה פתוח לאפשרות של מאמץ נוסף של עד 10% על דמי החלוקה, שהנאמן טרם גבה. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא לפסוק לנאמן סכומים נוספים, שכן שכר הטרחה שכבר קיבל היה שכר מספיק והולם עבור עבודתו. בית המשפט דחה גם את בקשת העירייה להחזר, בנימוק של הזמן הרב שחלף והסתמכותו של הנאמן על הכספים שהתקבלו. הנאמן חויב להעביר כל יתרה שנותרה למדינה ולעירייה בתוך שישה חודשים.