דב"ע נו/2 - 0

תקציר

התיק סובב סביב ערעורה של מורה לחינוך גופני על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שדחה את תביעתה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בשיתוק מיתרי הקול שלה כתאונת עבודה. המערערת טענה כי מצבה נבע מאופי עבודתה, שכלל צעקות בלתי פוסקות ושימוש מופרז במיתרי הקול. בהסתמך על חוות דעת רפואית של מומחים ותקדימים רלוונטיים, הגיע בית המשפט למסקנה כי תיאוריית המיקרוטראומה אינה ישימה במקרה זה. לדברי המומחה, שיתוק מיתרי הקול של המערערת לא נגרם כתוצאה משימוש יתר בקולה, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין המחלה. כמו כן, המומחה הבהיר כי המחלה אינה מיוחסת לפגיעות קלות חוזרות ונשנות, דבר המהווה דרישה ליישום תיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של המומחה על פני זו של ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות, וקבע כי האחרון לא התמקד במידה מספקת בקשר הסיבתי בין העבודה לבין המחלה, וייתכן שלא הייתה לו גישה לכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים. בנוסף, ציין בית המשפט כי שיתוק מיתרי הקול שונה מפגיעות אחרות במיתרי הקול הנגרמות כתוצאה משימוש מופרז בקול, כפי שעולה מהספרות הרפואית. הערעור, שביקש להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, נדחה, ואישר את ההחלטה שלא להכיר במחלה כתאונת עבודה.