עע"א 688/05

תקציר

על העותר נגזרו 12 חודשי מאסר בגין שורה של עבירות, בהן עבירות סמים, הנפקת שטר מזויף והעלבת עובד ציבור. גזר הדין היה אמור להתחיל ביום 1.5.2005, אך בשל שורה של אי הבנות וטעויות מנהליות, לא נכלא העותר במועד זה. הוא התייצב במקום המיועד כפי שהונחה, אך הועבר בין משרדים שונים ובסופו של דבר לא נלקח למעצר. העותר המשיך להתייצב בתחנת המשטרה במהלך החודשיים הבאים, עד שלבסוף נעצר בגין עבירה שאינה קשורה אליו. השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לספור את התקופה שבין תחילת גזר הדין המתוכננת לבין המעצר בפועל לצורך גזר הדין. העותר טוען כי הוטלו עליו מגבלות שונות ופעל בתום לב, ולכן יש לחשב את גזר הדין מהמועד המקורי. מנגד, טוען המשיב כי העותר לא היה נתון במשמורת חוקית בתקופה זו ומצבו הנפשי של העותר הממתין לתחילת גזר הדין אינו עילה לניכוי. בית המשפט מסכים עם המשיב בקובעו כי משמורת חוקית משמעה פיקוח פיזי וחופש התנועה של העותר בתקופה זו מעיד על כך שלא היה במעצר. יתר על כן, מצבו של העותר היה טוב יותר ממעצר בית ומצבו הנפשי דומה לכל מי שממתין להליך משפטי. לפיכך, העתירה נדחית, וגזר הדין מחושב מיום מעצרו בפועל של העותר, 25.6.05.