ת"א 4515-09-18

תקציר

התובעים, גב' שנז נביאי ומר אברהם פרופאי, הגישו תביעה למתן חשבונות כנגד הנתבעים בגין הסכמים בדבר זכויות במקרקעין ביהודה ושומרון שנחתמו בין נבי לבין מר שמואל עינב ז"ל, ובין פרופאי לעינב. הנתבעים הם אלמנתו ובתו של עינב, שהן יורשיו, ובנו, מר יפתח עינב, שהיה מעורב בעסקיו. התובעים טוענים כי היו להם יחסים מיוחדים עם עינב, שניתן לאפיין כשותפות, ולכן הם זכאים לחשבונות מהנתבעים, שירשו את עיזבונה של עינב. הנתבעים מכחישים את קיומה של מערכת יחסים כזו. בנוסף, טוענים התובעים כי קיימת זכות לתבוע את קאורית בנוגע לכספים עבורם מתבקשים חשבונות. בית המשפט מצא כי בין התובעים לבין עינב התקיימו יחסים מיוחדים, המצדיקים מתן חשבונות. מהראיות עולה כי לתובעים ולעינב היה קשר עסקי והם היו בעלי זכויות משותפים בקרקעות ביהודה ושומרון. למרות שעינב שלטה בקרקע, התובעים היו שותפים בזכויות, דבר המזכה אותם בחשבונות על ההוצאות והרווחים. עם זאת, בית המשפט לא מצא יחסים מיוחדים בין התובעים לבין יפתח, שכן הוא לא היה צד להסכמים ולא היה שותף לזכויות במקרקעין. עוד קבע בית המשפט כי התובעים הוכיחו זכות לתבוע את קאורית בנוגע לכספים שעבורם נדרשו חשבונות. ההסכם משנת 2015 בין התובעים לבין עינב, אשר הסדיר מחלוקות בנוגע למקרקעין, לא בוטל ולתובעים הייתה זכות חוקית לדרוש כספים בקשר עם המקרקעין עליהם חל. יתר על כן, התובעים הוכיחו את זכותם לכספים גם בקשר למקרקעין נשוא ההסכם משנת 1987. למרות היעדר קשר מיוחד בין התובעים ליפתח, בית המשפט הורה לו למסור חשבונות, שכן הוא החזיק פיזית בתיקי המקרקעין ובמסמכים, שהיו שייכים לעינב. הנתבעים, כיורשיו של עינב, חויבו גם הם במתן חשבונות, שכן ירשו את נכסיו, לרבות זכויותיו במקרקעין המדוברים. בקשת התובעים להארכת תקופת הסעד עד למועד פסק הדין התקבלה, שכן כל הראיות הדרושות התבססו, והנתבעים לא התנגדו. הנתבעים חויבו למסור לתובעים תצהיר מפורט בתוך 60 יום ולשלם את הוצאותיהם ביחד ולחוד בסך כולל של 50,000 ₪.