רע"צ 13466-02-16

תקציר

הערעור הוא על הליך עיקול צד ג' לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. המערערת, שהייתה לה מערכת יחסים עסקית עם החייבת, לא קיימה את צו העיקול, מה שהוביל לכך שרשם ההוצאה לפועל הטיל עליה חיוב לשלם את יתרת חובו של החייב. המערערת טענה כי היה לה צדק סביר בכך שלא קיימה את הצו, שכן בצו צוין שמו של החייב ולא שמו המסחרי, מה שהביא את באי כוח המערערת למסקנה כי החייב אינו זכאי לכספים כלשהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי התנהגותו של המערער לא עמדה בסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממקבל צו עיקול, שכן בדיקה בסיסית של מספר הזהות של החייב הייתה יכולה למנוע את הטעות. לפיכך, דחה בית המשפט את הטענה כי למערער היה צדק סביר. חרף אחריותו העיקרית של המערער, בחן בית המשפט גם את התנהלותו של המשיב (הזוכה) ומצא אותו אשם חלקית במצב. המשיב התמהמה בהזמנת המערערת לבירור בדבר אי העמידה, ובכך איפשר את המשך הקשר העסקי והעברות הכספים בין המערערת לבין החייב. בית המשפט הגיע למסקנה כי אשמתו התורמת של המשיב היא 30%, והפחית את החיוב בהתאם. זאת ועוד, התערב בית המשפט בהחלטת הרשם בעניין הסכום שנגבה מהמערער. בית המשפט החליט כי הסכום צריך להיות השווי הנקוב בצו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, שכן חלק מהתוספות אינן מוצדקות. משכך, קבע בית המשפט כי חיובו של המערער הוא בסך 282,317 ש"ח, שישולם בתוך 30 יום, או שיישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הופנתה לשלוח להם אותו בדואר רשום עם אישור מסירה.