ח"א 1/18

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לנאשם שהואשם בהיעדרות ללא חופשה (AWOL) מהצבא. הנאשמת טענה כי לא הייתה מודעת לצו הגיוס שלה משום שלא התגוררה דרך קבע בכתובת הרשומה ברישומי משרד הפנים. עם זאת, השופטת דחתה טענה זו, וקבעה כי ניתן להניח כי קיימת חזקה על מודעותה של הנתבעת לצו משום שהצווים נשלחו לכתובתה הרשומה, והיא לא עדכנה את רשויות הגיוס בכל כתובת אחרת. עוד ציינה השופטת כי הנאשמת הודתה בפני אחיה כי הייתה מודעת לצו המעצר והתייצבה לשירות כנדרש במועד הנקוב, דבר המעיד על מודעותה לצו הגיוס. יתר על כן, הנאשמת עברה מספר רב של תהליכים צבאיים, לרבות שהייה של 11 יום בבסיס הצבאי, היעדרות של שבעה ימים ולאחריה הליך משמעתי, היעדרות שנייה, קביעת כשירות, טירונות, שיבוץ ליחידה ומספר ראיונות עם מפקדים – כל זאת מבלי לחלוק על חוקיות גיוסה. השופטת קבעה כי פעולה זו מהווה השלמה עם חוקיות גיוסה, ויצרה "חיץ" שמנע ממנה לטעון אחרת במועד מאוחר יותר. עוד ציינה השופטת כי אין ראיות ממשיות המצביעות על פגם כלשהו בתהליך הגיוס וכי כל הטענות הסותרות הן ספקולציות בלבד. לפיכך, נדחתה הבקשה לעיון בכל תיקו האישי של הנתבע. עם זאת, השופט קבע כי אם ההגנה תזדקק לכך, התביעה הצבאית תבחן אם קיים מסמך המרחיב את סמכות הפיקוד לקבוע את כשירותו של הנאשם לשירות ותציג מידע זה להגנה. השופטת סיימה בהדגשה כי זכות הערעור נשמרה לצדדים על פי החוק.