ע"א 2071/06

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת נזקי תאונת דרכים, תוך התמקדות בסוגיית הנזקים. המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את חוות דעתו של מומחה רפואי בדבר היעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק לכליות שנגרם לה לאחר מכן, אשר הוביל לקטיעת כליה שמאלית. עם זאת, חוות הדעת של המומחה, שבית המשפט מצא אותה אמינה, קבעה כי הנכות לא נגרמה כתוצאה מהתאונה. המומחה העיד על הגורמים האפשריים לנזק לכליות, אך לא הצליח לקבוע באופן חד משמעי את הסיבה המדויקת. המערער הפציר בבית המשפט לשקול את חומרת הפגיעה ואת היעדר בדיקות השתן מיד לאחר התאונה, אך המומחה ובית המשפט הגיעו למסקנה כי הפגיעה הייתה מינורית, והיעדר סימנים ותלונות חיצוניים לא הצביע על קשר סיבתי. זאת ועוד, הרשומות הרפואיות של המערערת לא תמכו בטענתה לכאבי בטן מתמשכים, והמומחה הסביר כי לא סביר שהנזק לכליות נגרם כתוצאה מהתאונה. ערכאת הערעור הסכימה עם אימוץ חוות דעתו של המומחה על ידי בית משפט קמא, והדגישה כי השופט קמא שמע את המומחה ושוכנע באמינותו. עוד ציין בית המשפט כי עברו הרפואי של המערער והיעדר תלונות רלוונטיות לאחר התאונה תומכים במסקנה כי הנזק לכליות לא היה קשור לתאונה. על יסוד זה נדחה הערעור, תוך המלצה כי לא תחויב המערערת בהוצאות, ותוחזר ערבותה הבנקאית.