עת"מ 291/07

תקציר

העותר, מפעל העוסק במחזור פסולת מממסים אורגניים, ביקש לחייב את המשיב, המשרד להגנת הסביבה, לאפשר לחברה אחרת, המכונה המשיבה 2, להוביל פסולת למפעלם למיחזור. המשרד סירב לתת היתר למשיבה 2, בנימוק של שיקולים סביבתיים וראיות הקושרות את מפעל העותרת לחומרים מסוכנים שנמצאו במכון טיהור שפכים מקומי. בעתירה נטען כי החלטת המשרד הייתה בלתי סבירה, בלתי מידתית ובלתי הוגנת, שכן היא הענישה אותם בעקיפין ללא שימוע ראוי. עוד טענו כי הראיות נגדם פגומות ואינן מצדיקות את האיסור. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי החלטת המשרד התבססה על ראיות מנהליות מספיקות, וכי ניתנה לעותר הזדמנות להשמיע את טענותיו. השופט דחה את העתירה אך לא פסק הוצאות למי מהצדדים בשל טעות פרוצדורלית של המשרד בכך שלא איפשר לעותר להשתתף בדיון רלוונטי. פסק הדין הדגיש את ההשלכות הסביבתיות ואת הצורך בפעולה מידתית להגנה על מקורות המים והקרקע מפני חומרים מסוכנים.