ע"א 2000/01

תקציר

התיק עוסק בערעור על החלטות מרובות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע למכירת החווה החקלאית של דוד והדסה בן בסט בכפר הנגיד עקב הליכי פשיטת רגל. בתחילה ביקש הנאמן, רהב עין דר, את אישור בית המשפט למכור את המשק, ששועבד לבנק לאומי למשכנתאות כנושה מובטח, על רקע קשיים כלכליים שעמדו בפני בני הזוג בן בצק. למרות התנגדותם של בני הזוג בן בסס, שטענו כי הנאמן פעל בחוסר תום לב והציע לפדות את העיזבון באמצעות סיוע משפחתי, אישר בית המשפט המחוזי את המכירה לרוכשים אלאלוף בלהה ומשה תמורת 865 אלף דולר. בית המשפט לא מצא בסיס חוקי לפי פקודת פשיטת הרגל לחייבים לפדות נכסים ב"סכום נטו" הנמוך מההצעה הגבוהה ביותר. לאחר מכן הוגש ערעור למושב שבו שכנה החווה והעלה התנגדויות על החלטות החברות עבור הרוכשים, מה שהוביל בסופו של דבר לאסיפה בהנחיית בית המשפט ולהליך הצבעה. הרוכשים טענו נגד שינויים שהטיל עליהם בית המשפט המחייבים אותם לעמוד בתנאים כספיים מסוימים. בסופו של דבר העדיף בית המשפט העליון הסכם פשרה בין הנאמן, הנושים והחייבים, המאפשר את פדיון החווה בסכום של 325 אלף דולר. בית המשפט הכיר בטעויות פרוצדורליות, לרבות אי מעורבותו של המושב בהליכים והותיר ללא פתרון את הסוגיה הרחבה יותר של תנאי פדיון נכסים, תוך שימת דגש על תיאום האינטרסים בין הנושים לחייבים, ושמירה על כך שהרוכשים היו מודעים לתנאי ההצטרפות אך לא ערערו משפטית על החלטות המושב.