ת"א 630/06

תקציר

ענייננו בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 5.4.1994. התובע, שוקרון אברהם, נהג ברכב שהתנגש באופנוע וגרם למותם של שני רוכביו. התובע טען כי נגרם לו נכות נפשית כתוצאה מהתאונה והגיש תביעה לפיצויים כנגד הנתבעת, חברת הביטוח "המגן" בע"מ, מבטחת הרכב. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה והכיר בנכות הנפשית הצמיתה של התובע בשיעור של 100%. הנתבע טען כי הנזקים הנתבעים על ידי התובע אינם ברי פיצוי לפי חוק תאונות דרכים והסתמך על פסק דין אלסוחא, הקובע תנאים לפיצוי בגין נזק נפשי. לטענת הנתבעת, התובע לא עמד בתנאים שכן לא היה קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הרוכבים המנוחים. התובע, לעומת זאת, טען כי הוא הקורבן העיקרי וכי פסק דין אלסוהא אינו חל על עניינו. לחילופין, טען כי יש להרחיב את תנאי פסק הדין כך שיכללו גם את נסיבותיו. בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי הוא היה הנפגע העיקרי מתאונת הדרכים וכי נזקו הנפשי נגרם כתוצאה מהתאונה. השופט קבע כי הנסיבות נופלות בגדר הסיכונים שיוצר השימוש ברכב. יתר על כן, השופט מצא כי גם אם הלכת אלסוהא הייתה חלה, היה זה מקרה מתאים להרחבת התנאי בדבר זהות התובע. השופטת הדגישה את אופיו החריג והקיצוני של המקרה, וציינה את הנזק הנפשי הקשה שנגרם לתובע ואת מעורבותו הישירה בתאונה. בעקבות זאת, בית המשפט הכיר בנזק הנפשי שנגרם לתובע והורה לשני הצדדים להגיש תחשיבים מפורטים ומעודכנים של הנזקים בתוך 30 יום. קביעת סכום הפיצוי הסופי נקבעה למועד מאוחר יותר.