עת"מ 37063-10-11

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, קבע השופט כי יש לדחות את העתירה להקמת חנות נוחות לצד תחנת דלק. השופטת הסכימה עם ועדת הערר כי תכניות הבנייה לאזור אינן מאפשרות שימושים מסחריים שאינם קשורים לתעשייה, וכי לא ניתן להתיר את חנות הנוחות, בהיותה מפעל מסחרי עצמאי. ועדת הערר הפעילה שיקול דעת ראוי בהגיעה למסקנה זו, ולבית המשפט לא הייתה עילה להתערב. החלטה זו נתמכה גם בפסקי דין קודמים הנוגעים לאישור תכניות להקמת תחנות דלק, שקבעו כי לא ניתן להוסיף שימושים מסחריים נוספים שאינם קיימים בתכנית המקומית המפורטת. יתר על כן, השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו לפעול כרשות תכנון או לכפות שיקול דעת משלו, אלא להעריך את החלטות רשויות התכנון על פגמים פרוצדורליים או שיקול דעת. אף אחד מהם לא נמצא במקרה זה. טענת העותר כי חנות הנוחות היא חלק בלתי נפרד ממתחם תחנת הדלק ומשמשת תכלית חיונית למנוחת נהגים והתרעננותם, הוכרה אך לא שינתה את פסק הדין, להבדיל מחוות דעתו היחידה של השופט ריבלין, שהתמקדה בתחנות דלק לאורך כבישים בינעירוניים. לבסוף קבע השופט כי לא נפגעה זכותו של העותר לשימוע הוגן וכי לוועדת הערר סמכות לדון בסוגיית חנויות הנוחות. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.