תו"ב 17712-08-09

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בנאשם שבבעלותו נכס בקצרין ועומד בפני אישומים רבים הקשורים לבנייה בלתי מורשית בשטחו בניגוד לחוק התכנון והבניה. הבנייה הבלתי מורשית כוללת הגדלת שטח הרצפה של הבניין, שינוי פרגולות ואכלוס הדירה ללא ההיתרים הנדרשים. הנתבע העלה טענה מקדמית להגנה מפני צדק, בטענה למינהל פסול ואכיפה בררנית. טענת המינהל הפסול מבוססת על הסכמה בעל פה שניתנה לנתבעת על ידי פקידי העירייה לבנייה על בסיס תכנית מתוקנת, אשר נדחתה מאוחר יותר. בטענת האכיפה הבררנית נטען כי לשכנים של הנתבעת ניתנו היתרי בנייה שחרגו מהתכניות המאושרות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיו המקדמיות של הנתבע. בכך היא הסתמכה על ההתכתבות האינטנסיבית בין עורכי הדין של הנאשם לבין עורכי הדין של התביעה, שלא תמכה בטענות הנאשם על ניהול לקוי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנאשם לא הביא ראיות לשיקולים שרירותיים או פסולים בפעולות האכיפה של התביעה, ובכך דחה את טענת האכיפה הבררנית. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי דוקטרינת ההגנה מפני צדק אינה חלה במקרה זה, וכתב האישום נגד הנאשם יעמוד בעינו. השופט גם קבע דיון הוכחות ליוני 2013 כדי להתייחס לכפירתו של הנאשם בחלק מהעובדות בכתב האישום.