בד"א 65/20

תקציר

המערער, עורך דין לשעבר, ערער על החלטת בית הדין המשמעתי להרחיקו מלשכת עורכי הדין בעקבות שני סעיפים של גניבה בידי אדם מוסמך. הוא טען כי בית המשפט נעדר סמכות לגביו מאחר שחברותו בלשכת עורכי הדין פגה, וכי העונש מוגזם. עם זאת, הערעור לא צלח. בית הדין קבע כי לבית הדין המשמעתי אכן הייתה סמכות להטיל עונשים על חברי לשכת עורכי הדין לשעבר בגין עבירות משמעת שבוצעו לפני תום חברותם, בהתאם לתקדים הברור שנקבע במקרים קודמים. סמכות זו חיונית כדי למנוע מעורכי דין לחמוק מהעמדה לדין על ידי התפטרות מלשכת עורכי הדין. יתר על כן, חומרת עבירותיו של המערער – מעילה בכספי לקוחות פעמים רבות – לא הצדיקה עונש מופחת מהרחקה מלשכת עורכי הדין. בית הדין הדגיש כי העברת כספי לקוח היא עבירת משמעת חמורה, הפוגעת קשות באמון הציבור בעורכי הדין. רק בנסיבות חריגות, כגון סכומים קטנים או מצבים אישיים ייחודיים, ישקול בית המשפט עונש מקל יותר. עם זאת, נסיבות מקלות אלה לא התקיימו בעניינו של המערער. משכך, נדחה הערעור, והחלטת בית הדין המשמעתי להרחיק את המערער מלשכת עורכי הדין התקבלה.