עב"ל 9683-12-11

תקציר

בערעור זה נבחנה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, תוך התמקדות בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין הפגיעה ביד ימין לעומת הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, כאשר האחרונה נדחתה כפגיעה במיקרוטראומה הקשורה לעבודה. המערער, מסגר המשתמש בכלים רוטטים 60% מיום עבודתו, ביקש להכיר בליקויים בעמוד השדרה הצווארי וביד ימין שלו כפגיעות עבודה. בעוד מומחה רפואי מונה להעריך את הקשר של ליקוי היד לעבודתו, בית המשפט דחה את הטענה בנוגע לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי שלו, וקבע כי אין ראיות מספיקות לפעולות חוזרות ונשנות הגורמות למיקרוטראומה. בית המשפט הדגיש כי עבודת הריתוך כללה תנוחות מגוונות ולא פעולות חוזרות ונשנות הנדרשות לביסוס טענת מיקרוטראומה. במהלך הערעור טען המערער כי פציעותיו בצווארו ובידו נבעו במצטבר מפגיעות קלות יומיומיות. עם זאת, נטען כי תנוחות עבודה לא נוחות ללא טראומה חוזרת אינן נחשבות למיקרוטראומה. הסכם קדם ערעור הביא להגשת הבהרה למומחה רפואי לגבי הקשר של הפגיעה בצוואר לכלים רוטטים, בעוד שתשתית עובדתית עצמאית למיקרוטראומה בצוואר נדחתה. הערעור ביקש הכרה בפגיעה בצוואר על רקע תנוחות לא נוחות במהלך העבודה, טענה שבית המשפט מצא שאינה נתמכת בתקדימים, ובסופו של דבר דחה את הטענה לעילות מיקרוטראומה נוספות. ההחלטה על בחינת השפעת הכלים הרוטטים על פגיעה בצוואר עדיין תלויה ועומדת, ללא הזמנת עלויות.