ע"פ 42/89

תקציר

המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למשיב לרצות עונש מאסר של שישה חודשים בגין הפרת צווי בית משפט הנוגעים לבנייה בלתי חוקית בביצוע עבודות שירות. המדינה טענה כי הפרותיו החוזרות ונשנות של המשיב את צווי בית המשפט מצדיקות החמרת הענישה והביעה חשש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול לרמז על הקלה כללית כלפי עברייני הבנייה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אף שהוא תומך במדיניות ענישה מחמירה למפרי צווי בית המשפט בנוגע לבנייה בלתי חוקית, לרבות מאסר, יש לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט הדגיש כי עבודות שירות הן סוג של נשיאת עונש ואין להסיק זאת כסטנדרט כללי. היא הבדילה מקרה זה מפסקי דין קודמים, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המשיב והמקרה. המפעל שנבנה שלא כדין כבר נסגר ונהרס, והמשיב כבר לא היה עבריין חוזר. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את בקשת המדינה, והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למשיב לרצות את עונשו באמצעות עבודות שירות, שנתפסה כתרומה חברתית חשובה.