ת"א 34469-02-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר שתאונת דרכים הותירה את התובע פצוע. המחלוקת נסבה על גובה הפיצויים המגיעים לתובע. בית המשפט מינה מומחה רפואי שאישר את נכותה הרפואית של התובעת בשל מגבלות בעמוד השדרה הצווארי, והעריך אותה בשיעור של 5%. המומחה קבע גם נכויות זמניות. חוות הדעת הרפואית, עליה לא ערער מי מהצדדים, היוותה את הבסיס לקבלת בית המשפט לדרגת נכות רפואית של 5% לתובע. בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות והנסיבות כדי להעריך את הנכות התפקודית והשפעתה על מקצועו של התובע, בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע בדבר פיטוריו מעבודתו עקב התאונה אינה משכנעת, אלא מייחסת את אובדן הכנסתו לשינוי עיסוק. בית המשפט קבע כי הנכות התפקודית תואמת את הנכות הרפואית, שניהם בשיעור של 5%. לאחר מכן התעמק בית המשפט בחישוב הנזקים. היא קבעה את שכר הבסיס של התובע על 14,212 ₪ לחודש, המשקף את פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר ובעתיד. תביעתו של התובע בגין הפסדי שכר בעבר נדחתה מאחר שקיבל דמי אבטלה ונסע לחו"ל בתקופה זו, ובית הדין לא מצא קשר סיבתי בין התאונה לפיטוריו. בגין הפסדי השתכרות עתידיים והפחתות פנסיה, פסק בית המשפט לתובע פיצוי גלובלי בסך 70,500 ₪, בהתחשב בגילו, שנות העבודה שנותרו לו, השכלתו ואופי נכותו. זאת, למרות הצעתו של הנתבע לסכום נמוך יותר של 30,000 ₪. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-5,000 ₪ עבור עזרה מאחרים, בעבר ובעתיד. לבסוף, קבע בית המשפט נזק לא ממוני, לרבות כאב וסבל, בסך 9,021 ₪. בסיכום כל ראשי הנזק הללו, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת זכאית לסך פיצויים של 86,521 ₪. בקשת התובע להוצאות מוגדלות מחמת חוסר תום לב נדחתה, והנתבע חויב לשלם את הוצאות המשפט של התובע. לנתבע ניתנו 30 יום לביצוע התשלום, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והם שמרו על זכות הערעור.