ת"א 55828-03-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם נוצר הסכם מכר תקף לדירה בין התובעים לבין הנתבעים. התובעים טענו כי נחתם הסכם מכר בכתב, בהיותו הסכם השכירות האחרון עם הערה נוספת, או לחילופין, היה הסכם בעל פה או בהתנהגות. עם זאת, השופטת מצאה כי הסכם השכירות נועד לצורכי שכירות בלבד ואינו מהווה הסכם מכר, שכן חסרים בו הפרטים המהותיים והסופיות הנדרשים להסכם מכר מחייב. יתר על כן, השופט מצא את עדויות התובעים בנוגע להסכם בעל פה לא משכנעות ולא עקביות. לפיכך, נדחתה הטענה כי נעשה הסכם מכר עם הנתבע המקורי. עוד טענו התובעים כי נערך הסכם עם אחותו של הנתבע, הגב' שרה, שירשה את הדירה. עם זאת, השופטת הגיעה למסקנה כי השיחות בין התובעים לגב' שרה לא הניבו הסכם מכר סופי, וגם אם כן, הוא לא היה עונה על דרישת הכתב לעסקאות מקרקעין. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. בנוסף, קבעה השופטת כי בקשות התובעים להצהרות בדבר שכר דירה והחזר השקעות חורגות מסמכותו המהותית של בית המשפט. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.