ע"א 1639/01

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, הערעורים והערעורים שכנגד נסובים סביב השאלה האם יצחק קרישוב, עובד שאובחן כחולה בלימפומה שאינה הודג'קין (NHL), זכה בצדק לפיצויים בגין רשלנות לכאורה של קיבוץ מעיין צבי ומדינת ישראל. המקרה מדגיש את חשיפתו הממושכת של קרישוב לאסבסט בעת שעבד במוסך של הקיבוץ בשנים 1972-1991, משימות שחייבו אותו לטפל ברפידות בלמים ומצמד העשויות מאסבסט. למרות שאין קשר רפואי מוכר בספרות הקלאסית בין אסבסט ל-NHL, הצליח קרישוב לטעון לקשר הסיבתי באמצעות עדויות מומחים והתייחסות למחקרים שעסקו במצבים דומים. בית המשפט המחוזי צידד בקרישוב, וציין את היעדר אמצעי המיגון ואי הקפדה על תקנות הבטיחות, הן על ידי הקיבוץ והן על ידי המדינה, שלא פיקחו על קיום נוהלי הבטיחות הנדרשים. עם זאת, הקושי של המקרה היה להוכיח כי NHL יכולה לנבוע מחשיפה לאסבסט, בהתחשב בנדירות של ממצאים כאלה בספרות הקיימת. הדיון המשפטי גלש לשיח אפידמיולוגי ומדעי משמעותי, בניסיון לגשר בין תקני הוכחה מדעית מחמירים לבין אלה החלים במשפט האזרחי, מה שהוביל את השופטת נאור לחלוק על דעת הרוב. בסופו של דבר, פסק דין הרוב אישר את הפיצוי של קרישוב, המשקף שילוב של הנמקה משפטית וראיות נסיבתיות, והדגיש את הצורך באיזון בין אי-ודאות מדעית לבין סטנדרטים משפטיים של הוכחה.