ע"פ 862/81

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטתו של שופט תעבורה שלא לפסול את עצמו ממשפט פלילי. טענותיו של המערער, בעיקר בנוגע לאיסוף ראיות, יכלו לעלות בערעור פוטנציאלי לאחר הרשעה ולא הצדיקו את פסילת השופט. לדברי בית המשפט, נקודת מבטו של האדם הסביר בהערכת הטיה שיפוטית צריכה להיות זו של בית המשפט הדן בבקשה, ולא מעורבותו האישית של הנאשם. בית המשפט הדגיש את חובתו של השופט לשמור על פרוטוקול משפט מדויק, אך ציין כי הוא אינו דורש תמלול מילה במילה. במקום זאת, על השופט לשקף נאמנה את הדיון. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי במהלך איסוף הראיות, רק עורך דין אחד צריך לפנות לבית המשפט במקביל. במקרה זה, פעולות השופטים, לרבות הפסקת עדותו של עד, היו מוצדקות נוכח התנהגותם של עורכי דינו של המערער, שהפגינו מתח ולא התנהלו במתינות. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה על יסוד היעדר עילה לפסילה וטענות המערער נמצאו בלתי משכנעות.